פסק-דין בתיק ת"א 8142-07

1.         התובע היזלבק יעקב יליד 1956 נפגע לטענתו בתאונת דרכים ביום 9.5.07.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

            מומחה רפואי מוסכם ד"ר לוינקופף קבע נכות צמיתה בשיעור 22.5% בתחום האורטופדי.

            המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה וקבע נכות רפואית צמיתה בשיעור 23%, בגינה שולמו וישולמו תגמולים בגבולות 152,000 ש"ח בהתאם לחוו"ד אקטואר.

2.         הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות והחבות על פי חוק הפלת"ד, כאשר גדר המחלוקת מתייחס לנסיבות עובר לאירוע התאונה ובעיקר שאלת הקשר הסיבתי, העובדתי והמשפטי בין האירועים לבין הנכות הצמיתה שנקבעה.

            לטענת התובע, מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק ואילו הנתבעת בדיעה כי השברים בגינם נותרה נכות צמיתה נובעים מהתקף אפילפטי (אשר עצם התרחשותו אינו שנוי במחלוקת), שארע עובר לאירוע התאונה ולפיכך אין המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

3.         התשתית העובדתית:

            בסעיף 2 לכתב התביעה שהוגש ביום 19.9.07, נטען כי: "ביום 9.5.07, בשעות הבוקר; עת נהג התובע במונית מ.ר. 6548625 בכביש נתיבי איילון מדרום לצפון, כאשר לפתע, איבד את הכרתו בסוג של התקף אפילפטי מסוג טוני - קלוני, תוך כדי נהיגה בכביש המהיר במהירות של 90 קמ"ש, והודות לנוסע שישב לצידו שתפס את ההגה האירוע לא נגמר בצורה קשה הרבה יותר - הרכב התנגש במעקה בצד ימין עד שנעצר כליל."

            התובע מתאר את הנסיבות בסעיף 3 לתצהירו ת/1 שנחתם ביום 27.7.11: "ביום 9.5.07 יצאתי לעבודתי בשעות הבוקר המוקדמות (6:30) כבכל יום. בשעה 8:00 לערך קיבלתי קריאה לאסוף נוסע משדה דב לכיוון קרית שדות התעופה, אספתי אותו ויצאנו לדרך כשלפתע, בעודי נוהג בקטע שבין סוף נתיבי איילון לבין מחלף גנות בדרך לקריית שדות התעופה, ארע לי התקף אפילפטי, כתוצאה ממנו איבדתי שליטה על הרכב שסטה מהנתיב ונעצר לאחר שהתנגש במעקה הבטיחות עד לעצירה מוחלטת של המונית. יוער, כי בזמן האירוע האמור הייתי חגור בחגורת בטיחות כנדרש על פי החוק."

            בחקירה נגדית (ישיבת יום 1.2.12), נשאל התובע האם הוא זוכר את מה שקרה באותו יום, קרי תאור הנסיבות בסעיף 3 לתצהיר: "אני לא זוכר כי איבדתי את הכרתי ...

            מעיין בסעיף 3, זה מה שסיפרו לי, כי איבדתי את ההכרה ..."

(עמ' 16 לפרו' שורות 19-23).

4.         הנוסע אותו אסף התובע במונית ביום התאונה, היה רופא במקצועו, אשר זומן מטעם ההגנה ליתן עדות בבית המשפט.

            ד"ר דן זאבי מתאר את הנסיבות: "ישבתי ליד הנהג, כרגיל, אחרי כ- 5, 7 דקות נסיעה באיזור איילון דרום באיזור היציאות של איילון דרום לכיוון דרך השלום וכו' בערך, הנהג השמיע איזה שהם גניחות ובתוך כמה שניות שמט את הראש ואיבד את ההכרה הכחיל, נשך את הלשון, דימם מהפה, נשימה מקוטעת עם חירחורים וקצת התכווצויות של הידיים רגליים, תמונה שמתאימה להתקף של מחלת נפילה מהסוג הקלאסי."

(עמ' 13 לפרו' שורות 21-24).

לציין כי בנקודה זו לגבי עצם התרחשות אירוע התקף של התובע במהלך הנהיגה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים.

5.         עד ההגנה מתאר את התרחשות האירועים לאחר שהתובע לקה בהתקף, איבד הכרה ושליטה על הרכב: "באותה שניה שזה ארע היינו בערך על מהירות 100, 110 קמ"ש בכביש עם 4 מסלולים, הרגל שלו ננעלה על הגז הוא היה בהתקף של התכווצויות. ניסיתי להשתלט על האוטו עם יד שמאל ותוך כדי ביד ימין ניסיתי למשוך את הרגל שלו מהגז. ..." (עמ' 13 לפרו' שורות 25-27).

            בהמשך מתאר העד את נסיונו לנתק את רגל התובע מדוושת הגז תוך המשך נסיעה בין המסלולים בנסיון לחמוק מפגיעה בכלי הרכב, כאשר בשלב מסויים תוך נסיון להוריד הילוכים ולעבור בין המכוניות: "שמעתי שפשוף קל כנראה מהמראה ... תוך כדי הנסיון להוריד את ההילוכים ביד ימין להחזיק את האוטו ביד שמאל ולהסתכל קדימה, האוטו ברח לכיוון גדר ההפרדה ובתנועה חדה החזרתי אותו לאמצע כדי לא להיכנס בגדר ההפרדה, כל זה היה במהירות של 100 קמ"ש לפחות. זו היתה התנועה החדה היחידה שהאוטו עשה במהלך הנסיעה. ..." (עמ' 14 לפרו').

            העד הצליח בסופו של דבר להשתלט על מהירות הנסיעה ולעצור את המונית בשוליים השמאליים של גדר ההפרדה.